בפורום האומנות בזכוכית של תפוז נקבע אתגר ליצור עבודה בזכוכית המקבלת השראה מיצירת אומנות מוכרת. זה הפוסט אותו פרסמתי אני :
בתסריט אחד העבודה קיבלה השראתה מעבודות בפרוייקט PostSecret וזהו.
בתסריט שני, העבודה שלי ל"פרוייקט ההשראה" מגיעה בחבילה אחת עם הסבר.
זה מתחיל פשוט.. ואז קצת מסתבך.
בניגוד לצפייה שהיתה לי, כי בקלות גדולה אמצא לי נושא לעבודה, מצאתי את עצמי מדלג בין לא מעט יצירות וספרים וחוברות עם יצירות של אומנים האהובים עלי, מחפש נושא או יצירה שתתן לי השראה לעבודה בזכוכית. לא מצאתי. לא בין השמות הראשונים העולים במחשבתי – האומנים האהובים עלי ביותר, ולא בין שמות אומנים אחרים המוכרים לי ממקורות אלו.
כאשר כבר מצאתי יצירה שאותה אני רוצה לעבד, שוב מצאתי את עצמי מתלבט בין שתי אפשרויות. האחת – יצירת עבודה המחקה עד כמה שניתן את היצירה המקורית, והשנייה – יצירת עבודה אשר באמת שואבת את ההשראה מהיצירה המקורית, אך אינה "העתק זכוכיתי" שלה.
גם כאן, לא מצאתי מנוחה. העתק מדוייק של עבודה ידועה נראה לי טכני מעיקרו, ובדימיוני, התוצאה שהיתה מושגת עם הכלים והחומרים שאותם אני מכיר בזכוכית לא היתה מספקת. מה לעשות ? זכוכית זה לא צבע וסכין אינה מכחול. השראה אמיתית, המאפשרת ליצור עבודה חדשה ברוח או בהשפעת עבודה קיימת לא באה.
וריבועים צבעוניים עם קווים שחורים לא רציתי לעשות, עם כל הערכתי למונדריאן.
כך או כך…
מסתבר שהשבועות האחרונים היו דווקא מלאים בחויות ומרוקנים מחויות אחרות, ובכל מקרה עוררו בי צורך ליצור, אך סוג יצירה אחר לגמרי מזה שאליה הכווינה אותי המחשבה על הפרוייקט.
מכיוון שזכוכית היא חומר, איך לומר, לא פשוט, אני מרגיש מוגבל במידה לא קטנה בעת עבודה איתה, ומרוכז באופן כמעט מוחלט בצד הטכני של העבודה. מידות, שקיפויות, טמפרטורות, הכל מתוזמן, אך הריכוז בטכניקה גורם למקור היוצר, ללב הפועם (פעם אחרונה שבדקתי) ולדחף האינטימי ליצור להידחק הרחק מאחור. הוסיפו לזאת את התחושה כי עד שלא אשלוט לחלוטין בטכניקה לא אעיז "לקשקש" בזכוכית ותגלו איך גבר התסכול נוכח פלטות הזכוכית בצבעים המוכרים, והסכין המסרבת לזוז.
רציתי להתבטא. ליצור כמענה או כפורקן למשהו מעולמי הפנימי. לא להתעסק עם מציאת פתרונות בזכוכית.
בסופו של דבר יצרתי צילום בו קומפיזיציה המורכבת ממספר אלמנטים בזכוכית שיצרתי. יציקת זכוכית נסיונית, ריבוע שקוף רחב, פלטה שוכבת. מבחינתי העבודה היא הצילום עצמו ולא הפסל עשוי הזכוכית. אולי תוצאה של התהליך שתיארתי, אולי תוצאה של תהליך הרבה יותר ארוך…
כשהבטתי בצילום מצאתי את עצמי פתאום בתוך מערבולת של מחשבות כל כך לא צפויה עד ששקלתי אם בכלל לפרסם את התמונה, ולא מתוך איזו גאווה שיצרתי משהו מופלא ומדהים. אני לא חושב גם שיש בתמונה איזו אמירה חושפנית ומפתיעה, אך בשבילי יש פה חיבור למקום קרוב יותר לעולם האינטימי, שהפורום אולי אינו המקום להציגו. בכל מקרה, לא חשבתי שאגיע לכדי התלבטות כזו.
גם אם לא ממש עמדתי במשימת האתגר, אני שמח שכך התגלגלו הדברים, ואולי הם קרו דווקא כי ביליתי זמן רב בין חוברות האומנות. למדתי להבדיל בין העבודה שבאה ממקום יצירתי ואישי לבין זו שבה היצירתיות היא טכנית או אסתטית ביסודה, ועל כך שאני צריך לתת על כך את הדעת, ולבחון את השילוב ביניהן.
Leave a Reply