might be here

(עשר וחצי שנים אחר כך)

ולשלושת היצירות האלה אחראים שלושת היצירות שלי מהשנים האחרונות… מימין לשמאל: אור (6.5), עופרי (3) ומעיין (4.5)

אשר נעשה ע"י יצירת תבנית ממצע לסירים, ודי הרבה פריטס..

לאחר תקופה ארוכה שלא פירסמתי תמונות חדשות (אני מוצא את עצמי מפרסם אותן בפורום תפוז ומתרשל בתחזוק הבלוג), אני מביא סדרה של עבודות שנעשו בחודש-חודשיים האחרונים.

למעשה היו אלה אמורים להיות כדורים העשויים ביציקה, אך כמות מסויימת של זכוכית נשארה "תלויה" וכך התקבל אפקט מעניין, גם אם לגמרי לא מתוכנן .

יצרתי תבנית חלולות בצורת כדור (לא, לא עם עגבניות, אלא עם כדורי קלקר שנעלמים בקלות בחום), עליהם שמתי תבניות בצורת משפך ואותן מלאתי בזכוכית. הזכוכית היתה אמורה למלא את התבנית התחתונה, וליצור כדור שלם ועגול. מה שקרה זה שחלק מהזכוכית לא נזל פנימה, אלא נשאר בתוך המשפך. אז בסופו של דבר חצאי הכדור הם מלאים, ומעליהם נשאר משפך חלול, כשביניהם מחברת צינורית.

—————————————————————————

תבנית הגבס למסיכה נוצרה מתבנית פלסטיק ב-7 שקלים, ועם זאת אני מרוצה שהצלחתי ליצור יציקה במסה כזו.

תוכנית השריפה (שהתבססה על התוכנית המקורים שאורית נתנה לי) לקחה יותר מ-20 שעות.
אני חושב שבפעם הבאה אצור מסיכה שבסיסה פיסול שלי.

—————————————————————————

את התבנית לעבודה הבאה יצרתי בעזרת ארטישוק.

—————————————————————————

וזה נסיון לעשות דיוקן עצמי, במסגרת אתגר של הפורום בתפוז.

נעשו במסגרת קורס ניםוח הזכוכית, בפרק הפיסול בזכוכית. יש כאן שימוש, למעשה, בארבע עוביים שונים של מוטות.

התמונות מתארות את התהליך.. שלקח סוף שבוע ועוד יום. את תוכנית השריפה בנתה עבורי אורית לנדאו, חברת הפורום לאומנות בזכוכית.

1. עושים בלילה של אבקות קוורץ, פלסטר ומים.
2. מבינים שמהעגבניות האלה כבר לא יצא סלט.
3. זורקים את העבניות לתוך כלי עם הבלילה.
4. העגבניות צפות….
5. כשהכל מתקשה מכסים את העגבניות בעוד מהבלילה, עד שהן נעלמות לגמרי.
6. נותנים להכל להתקשות.
7. "חופרים" קצת כדי לתת לעגניות חורים שמהן הן יכולות להתאדות.
8. מכניסים לתנור כדי שכל העגבניות תיעלמנה וישארו רק חורים.
9. אוכלים סופגניה.
10. מוציאים את התבנית ומסירים שיירים ופיח שנשאר
(10א. מבינים שהתבנית קצת התפרקה, אז מוותרים על כל הקטע של "חללים פנימיים", ופשוט הולכים על תבנית עם חורים)
11. מכניסים לתנור ו"מעמיסים" זכוכית.
12. עוד סופגניה. חיים רק פעם אחת.
13. מפעילים את התנור ומנסים לחשוב על משהו אחר.
14. פותחים את התנור לאחר כ-16 שעות תוך כדי תפילה חרישית, רצוי תוך אכילת סופגניה.

נדמה לי שזהו.

בפורום האומנות בזכוכית של תפוז נקבע אתגר ליצור עבודה בזכוכית המקבלת השראה מיצירת אומנות מוכרת. זה הפוסט אותו פרסמתי אני :

בתסריט אחד העבודה קיבלה השראתה מעבודות בפרוייקט PostSecret וזהו.

בתסריט שני, העבודה שלי ל"פרוייקט ההשראה" מגיעה בחבילה אחת עם הסבר.

זה מתחיל פשוט.. ואז קצת מסתבך.

בניגוד לצפייה שהיתה לי, כי בקלות גדולה אמצא לי נושא לעבודה, מצאתי את עצמי מדלג בין לא מעט יצירות וספרים וחוברות עם יצירות של אומנים האהובים עלי, מחפש נושא או יצירה שתתן לי השראה לעבודה בזכוכית. לא מצאתי. לא בין השמות הראשונים העולים במחשבתי – האומנים האהובים עלי ביותר, ולא בין שמות אומנים אחרים המוכרים לי ממקורות אלו.

כאשר כבר מצאתי יצירה שאותה אני רוצה לעבד,  שוב מצאתי את עצמי מתלבט בין שתי אפשרויות. האחת – יצירת עבודה המחקה עד כמה שניתן את היצירה המקורית, והשנייה – יצירת עבודה אשר באמת שואבת את ההשראה מהיצירה המקורית, אך אינה "העתק זכוכיתי" שלה.

גם כאן, לא מצאתי מנוחה. העתק מדוייק של עבודה ידועה נראה לי טכני מעיקרו, ובדימיוני, התוצאה שהיתה מושגת  עם הכלים והחומרים שאותם אני מכיר בזכוכית לא היתה מספקת. מה לעשות ? זכוכית זה לא צבע וסכין אינה מכחול. השראה אמיתית, המאפשרת ליצור עבודה חדשה ברוח או בהשפעת עבודה קיימת לא באה.

וריבועים צבעוניים עם קווים שחורים לא רציתי לעשות, עם כל הערכתי למונדריאן.
כך או כך…

מסתבר שהשבועות האחרונים היו דווקא מלאים בחויות ומרוקנים מחויות אחרות, ובכל מקרה עוררו בי צורך ליצור, אך סוג יצירה אחר לגמרי מזה שאליה הכווינה אותי המחשבה על הפרוייקט.

מכיוון שזכוכית היא חומר, איך לומר, לא פשוט, אני מרגיש מוגבל במידה לא קטנה בעת עבודה איתה, ומרוכז באופן כמעט מוחלט בצד הטכני של העבודה. מידות, שקיפויות, טמפרטורות, הכל מתוזמן, אך הריכוז בטכניקה גורם למקור היוצר, ללב הפועם (פעם אחרונה שבדקתי) ולדחף האינטימי ליצור להידחק הרחק מאחור. הוסיפו לזאת את התחושה כי עד שלא אשלוט לחלוטין בטכניקה לא אעיז "לקשקש" בזכוכית ותגלו איך גבר התסכול נוכח פלטות הזכוכית בצבעים המוכרים, והסכין המסרבת לזוז.

רציתי להתבטא. ליצור כמענה או כפורקן למשהו מעולמי הפנימי. לא להתעסק עם מציאת פתרונות בזכוכית.

בסופו של דבר יצרתי צילום בו קומפיזיציה המורכבת ממספר אלמנטים בזכוכית שיצרתי. יציקת זכוכית נסיונית, ריבוע שקוף רחב, פלטה שוכבת. מבחינתי העבודה היא הצילום עצמו ולא הפסל עשוי הזכוכית. אולי תוצאה של התהליך שתיארתי, אולי תוצאה של תהליך הרבה יותר ארוך…
כשהבטתי בצילום מצאתי את עצמי פתאום בתוך מערבולת של מחשבות כל כך לא צפויה עד ששקלתי אם בכלל לפרסם את התמונה, ולא מתוך איזו גאווה שיצרתי משהו מופלא ומדהים. אני לא  חושב גם שיש בתמונה איזו אמירה חושפנית ומפתיעה, אך בשבילי יש פה חיבור למקום קרוב יותר לעולם האינטימי, שהפורום אולי אינו המקום להציגו. בכל מקרה, לא חשבתי שאגיע לכדי התלבטות כזו.

גם אם לא ממש עמדתי במשימת האתגר, אני שמח שכך התגלגלו הדברים, ואולי הם קרו דווקא כי ביליתי זמן רב בין חוברות האומנות. למדתי להבדיל בין העבודה שבאה ממקום יצירתי ואישי לבין זו שבה היצירתיות היא טכנית או אסתטית ביסודה, ועל כך שאני צריך לתת על כך את הדעת, ולבחון את השילוב ביניהן.

המוטות נוצרו על מנת לתרגל טכניקה "הצרה" בניפוח זכוכית, אך יש בהם יופי גם כך…

מחזיק כרטיסי הביקור האקסקלוסיבי הזה היה אמור למעשה לשמש כמכסה לקופסא, אך משום מה התפרק בתנור לשני חלקים, אשר ביניהם מחברת פיסת זכוכית יחידה.

הקופסא הזו הוכנה כחלק מפעילות בפורום לאמנות הזכוכית של תפוז, כאשר הרעיון המקורי היה בכלל לייצר קוביית משחק, ולאחר שהבנתי שזה לא ילך, יצרתי את הקופסא. הקופסא נוצרה בשכבות, כאשר התחתית עשויה מחתיכות צרות המונחות בשתי וערב, ומעליה שתי "טבעות" מרובעות שנבנו בצורה דומה. לאחר הכנת השכבות ב tack fusing, שמתי אחת על השניה לשריפה נוספת, וכאן הקופסא קיבלה מעין עיוות בצורה, שגרם להיראות פחות מרובעת. גם מכסה יועד לקופסא, אך לאחר שהקופסא איבדה את ריבועיותה המושלמת, הוא כבר היה מיותר, והוסב לשימוש אחר…

בתמונות : שימושים שונים לקופסא, ביניהם נר העשוי מג'ל לנרות.